מהי פיברומיאלגיה?
פיברומיאליגה (FMS), הנקראת בעברית דאבת השרירים, הינה תסמונת המתאפיינת בכאב כרוני ממקור שרירי ובתשישות, ממנה סובלים עפ"י ההערכות העכשיוויות כ- 2-4 אחוזים מהאוכלוסיה, יותר נשים מגברים. הפיברומיאלגיה פוגעת בעיקר בשרירים וברקמות המחברות אותם לעצמות, כאשר בד"כ הסימפטום הראשון שמופיע הינו הכאב השרירי, המופיע באזורים מסויימים ומתפשט בהדרגה לכאב מפושט בכל הגוף, אליו מתלווים בהמשך עייפות רבה עד כדי תשישות כרונית, הפרעות בשינה, שינויים במצב הרוח, תחושות של עצב עד כדי דיכאון של ממש, עצבנות, קשיים בתהליכי החשיבה ובריכוז, כאבי ראש, ורגישות לשינויים בטמפרטורה. אף כי בבדיקה פיזית כללית לא ימצא בד"כ ממצא פתולוגי, והחולים בפיברומיאלגיה נראים בריאים כלפי חוץ, ידוע כיום כי בבדיקה גופנית ניתן לאתר מוקדי כאב שריריים באזורים רגישים מסויימים, המאפיינים חולים בפיברומאלגיה ומבחינים אותם מאנשים הלוקים במחלות ותסמונות ראומטולוגיות אחרות.
אף כי בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בהבנת התיסמונת ומקורותיה הגופניים, נותרה הפיברומיאלגיה תסמונת קשה לאבחון, שנוייה במחלוקת בקרב אנשי המקצוע, וסובלת מתדמית שלילית בציבור הרחב כ"מחלה נפשית" או מדומיינת בלבד. כתוצאה מכך, החולים בה סובלים מתפיסה שלילית של מצבם כ"לא אמיתי" או "לא חשוב", לעיתים גם מצד אנשי המקצוע האמורים לטפל בהם ולסייע להם. הסטיגמה המתלווה לפיברומיאלגיה גורמת לעיתים לייחוס מוטעה של התופעה לגורמים נפשיים בלבד, "זה בראש שלך", וכתוצאה מכך הלוקים בתסמונת אינם זוכים להכרה הראויה למצבם, ולעיתים אף נמנעים מהם הטיפול התמיכה והסיוע להם הם נזקקים. התייחסות חברתית זו אף עלולה לגרום לכך שהחולקים בפיברומאלגיה עלולים לחוש תחושות אשמה לא מוצדקות על מצבם, בדידות ואף כעס, דבר המגביר את הדחק בו הם נתונים ועלול גם להחמיר את מצבם. בנוסף, העובדה כי ישנה חפיפה מסויימת במאפיינים של פיברומיאלגיה ובמאפיינים של תסמונת התשישות הכרונית (CFS), תורמת אף היא לכך ששתי התסמונות מתוייגות באופן דומה, ומאובחנות באופן לקוי ע"י אנשי המקצוע.
כיצד מטפלים בפיברומיאלגיה
הטיפול בפיברומיאלגיה הינו טיפול משולב רפואי גופני ופסיכולוגי. כמו מחלות כרוניות רבות אחרות, למרות שישנן תרופות מסוימות שיכולות להקל על הסימפטומים הגופניים, הטיפול התרופתי לבדו אינו פתרון מספק, ואינו מאפשר למטופלים להגיע למצב בריאותי יציב לתקופות ארוכות, ולנהל את חייהם באופן שגרתי. עבור חולי פיברומיאלגיה נמצא כי לקיחת תפקיד פעיל בניהול ההתמודדות עם התסמונת, התמדה בסוגים מסויימים של פעילות גופנית המותאמת למצבם הגופני, וטיפול פסיכולוגי, הם מרכיבים חיוניים בתמודדות מוצלחת עם פיברומיאלגיה. שילוב זה של היבטים טיפוליים, מאפשר לסובלים מהתסמונת למצוא את הדרך לנהל את חייהם באופן מיטבי ויציב, ומשפר את מצבם ואת יכולת ההתמודדות שלהם עם התסמונת עם הזמן.
הטיפול הפסיכולוגי בפיברומיאלגיה מאפשר למטופלים לבחון את מצבם באופן נרחב בסביבה טיפולית תומכת, לחקור ולבחור את דרכי ההתמודדות המתאימות להם, וליישם אותן בהדרגה. במסגרת הטיפול מתאפשר למטופלים לרכוש ולתרגל כלים יעילים להרפיה ולהפחתת מתח, וע"י כך מתחזקים תחושות הביטחון והשליטה העצמית. במקביל, מאפשר הטיפול הפסיכולוגי למטופלים לבצע עיבוד רגשי של מצבם בסביבה טיפולית מוגנת, ולדון בהשלכות של הפיברומיאלגיה על חייהם בטווח הקצר ובטווח הארוך.