טריכוטילומניה הינה תופעה, הנפוצה בד"כ יותר בנשים, המאופיינת בתלישה או מריטה של השיער באזור הראש, בעיקר בקרקפת ובגבות. פעמים רבות, הטריכוטילומניה מלווה בטקס חזרתי המאפיין את פעולת המריטה או בעיסוק כלשהו בשיער התלוש. כאשר התופעה חמורה ועקבית, ישנו איבוד שיער משמעותי וניתן להבחין בקרחות במקומות בהם תלישת השיער רבה. אנשים הסובלים מטריכוטילומניה מתארים תחושות של מתח מצטבר וגובר, ודחף חזק, המוליכים אותם לבצע את תלישת השיער. פעולת התלישה אינה מלווה בכאב, אלא דווקא בתחושות של הקלה או סיפוק לאחריה.
כיום מקובל להניח כי לתופעה מקורות ביולוגיים והתנהגותיים, ולפיכך הטיפול היעיל בתופעה כולל טיפול תרופתי להקלת מתח חרדה או דיכאון, לצד טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) המתייחס לעמדות ולהתנהגויות של האדם הסובל מטריכוטילומניה. הטיפול הפסיכולוגי כולל אבחון של הדינמיקה האישית של המטופל, שמאפשר להתאים לכל מטופל את הכלים המתאימים לו ביותר על מנת להתמודד בהצלחה עם התופעה. כלים אלו כוללים פיתוח והגברת הרגישות והמודעות לדינמיקה המוליכה לתופעת התלישה, לימוד של טכניקות להרפיה לשליטה עצמית ולשליטה בדחפים, וכמו כן התאמה של התנהגויות חלופיות המונעות את פעולת התלישה.
הטיפול הפסיכולוגי בטריכוטילומניה
לצד ההתיחסות הממוקדת לתופעת הטריכוטילומניה, מאפשר הטיפול הפסיכולוגי למטופל להתייחס לרבדים שונים של עצמו, ולאופן בו משפיעה התופעה על עולמו הפנימי, על הדימוי העצמי שלו, ועל יחסיו עם העולם ועם האנשים הקרובים לו. לעיתים, דווקא כאשר מגיע האדם למצב בו הוא שולט במידה רבה בטריכוטילומניה והיא פוחתת או אף נעלמת כליל, מתברר כי לתופעה היה תפקיד במערך הנפשי והרגשי שלו. בשלב זה של הטיפול, אפשר ורצוי להבין מה היה המסר החבוי בתופעה, ולהתייחס לכך. תהליך זה של הקשבה לעצמי וחקירה מעמיקה, מאפשר למטופל להמשיך להתפתח ולצמוח, לחוות תחושות עצמי טובות יותר, ולפתח דרכי התמודדות והסתגלות נפשיות ורגשיות יעילות יותר.