חרדה – מערכת האזעקה של הגוף
המין האנושי התפתח במהלך ההיסטוריה כשהוא נאלץ ללחום על קיומו והישרדותו אל מול כוחות טבע אימתניים ומאיימים. כדי להצליח במשימה, התפתחה בנו החרדה – מערכת אזעקה והגנה בעלת יכולת תגובה מהירה, רגישות רבה וגמישות, השלובה ושולטת בגופנו, ברגשותינו, ובמחשבותינו. כאשר החרדה מתעוררת, קיימת סכנה מאיימת בסביבתנו, ועלינו לפעול במהירות ביעילות ובנחישות על מנת לזהות את האיום ולהתמקד בו, וכדי לגייס משאבים גופניים ונפשיים על מנת להתמודד איתו. התהליך הזה מורכב ומערב את כל מערכות הגוף והנפש: כשאנו מרגישים את החרדה, אנו מכוונים את חושינו כדי להתמקד ולאתר את מקור הסכנה, אנו מפעילים את מחשבתנו כדי לנתח את את מהות הסכנה ולהעריך את דרכי הפעולה כנגדה, ואנו מכינים את גופנו כדי לפעול בהתאם.
המנגנונים הקשורים לחרדה, שלובים באופן יסודי בכל מערכות הגוף, וכאשר מתעוררת החרדה ומזעיקה אותנו לפעול, הגוף מגיב באופן מיידי. אנו חשים דחף עז לפעול בדרך שתפסיק את האיום, בדרך של תקיפה או בריחה או קיפאון, והגוף שלנו מכין את עצמו לפעולה מהירה, ו"מקפיץ" את מערכות הגוף השונות. הדופק שלנו עולה, השרירים נמתחים ומתכווצים, הנשימה הופכת להיות מהירה ושטחית וחום הגוף עולה. עם שוך הסערה, אנחנו נרגעים, התחושה המאיימת כבר אינה לוחצת אותנו מבפנים, והגוף שלנו יכול להרגע ולנוח.
אבל המנגנון הנפלא והשימושי הזה פועל לעיתים באופן לא מדוייק ולא מותאם, ובמקום להיות תגובת חירום טבעית של הגוף למצב של סכנה, הוא הופך בעצמו להיות מקור לסבל ומצוקה, ויכול לפגוע באופן משמעותי באיכות החיים שלנו. לעיתים הדבר מתרחש כאשר המנגנון רגיש מדי, ופועל גם כאשר הסכנה אינה קיימת כלל באופן מוחשי, אך איתותים שהיו קשורים למצב הסכנה מופיעים ופולשים לחווייתנו. במקרה זה מספיק כי יעלה בנו זיכרון של סכנה או כי תתעורר בנו מחשבה הקשורה בסכנה, על מנת שמנגנון החרדה יופעל במלוא עוצמתו. לעיתים המנגנון פשוט נוטה להגזמה והפרזה, ומפרש אירועים ומצבים לא מסוכנים כמסוכנים מאד. במקרה כזה, על אף שהסכנה היא קלושה ומועטה ביותר, ולא יהיה לנו כל קושי להתמודד איתה, אנו חשים את הדחפים לפעול אותם מעוררת החרדה במלוא כוחם, בלווית ביטויהם הגופניים השונים.
המצב הבעייתי ביותר מתרחש כאשר המתח שקיים במערכת האזעקה שטבועה בנו, הופך להיות מקור האיום בעצמו. במצב זה אנו חשים חוסר נוחות ופחד בשל הפעילות הלא צפוייה או לא נשלטת של מערכת האזעקה של הגוף. במצב זה, הדאגה העיקרית של האדם הסובל היא שתחושות החרדה לא יפסקו וימשיכו לחזור על עצמן ללא היגיון וללא שליטה. כאשר מצב זה נמשך, אנו עלולים לתת פירושים קיצוניים לתחושותינו הקשות, כדוגמת "אני לא יכול לשלוט בעצמי" או "אני משתגע" או "אני הולך למות".
מה אפשר לעשות? הטיפול הפסיכולוגי בחרדה
התמודדות עם חרדה, לסוגיה השונים, אינה משימה בלתי אפשרית. תרומה משמעותית לאיכות החיים ניתן לקבל בעזרת שימוש בטיפול תרופתי, שיכול במקרים רבים להקל ולהפחית את הסימפטומים שמאפיינים את החרדה, ואת תדירותם ומשכם. בנוסף, במסגרת של הטיפול הפסיכולוגי ניתן לרכוש כלים רבי עוצמה המאפשרים להתמודד באופן יעיל ואפקטיבי עם תופעת החרדה על סוגיה השונים. טכניקות רבות עוצמה, כדוגמת מיינדפולנס דמיון מודרך ביו-פידבק והרפיה, פותחו והשתכללו בשנים האחרונות ושולבו במסגרת הטיפול הפסיכולוגי. באמצעות כלים אלו, ניתן להבין את תופעת החרדה, ללמוד שיטות להרגעה ולוויסות הגוף, ולהגיע למצב שבו ניתן להצליח לשלוט במצבנו הנפשי והרגשי, או לכל הפחות לווסת במידה משמעותית את השפעות המתח והחרדה על חוויתנו ועל גופנו.
לאחר שאנו מתמודדים בהצלחה עם התופעות העיקריות והראשוניות של החרדה, אנו נותרים פעמים רבות עם ההשפעות השליליות שלה על נפשנו – על הדימוי העצמי שלנו, על מצב הרוח שלנו, ועל התפיסה העצמית שלנו. לכן, במסגרת הטיפול הפסיכולוגי, לצד ההתמודדות עם החרדה שבמוקד הסבל הנוכחי של המטופל, אנו מקדישים תשומת לב ומתייחסים לאדם בשלמותו, על מבנהו הנפשי העמוק והתהליכים הנפשיים הפנימיים שלו. התיחסות זו מאפשרת למטופל להמשיך ולהתפתח, ולעבור תהליכים של שינוי פנימי וצמיחה אישית כאדם, ובכך להתמודד גם עם ההשפעות המישניות של החרדה על עולמו הנפשי.
לקריאה נוספת: טיפול פסיכולוגי בדיכאון, טיפול פסיכולוגי בנושאים של דימוי עצמי נמוך